למה תמר יהלומי היא אישיו

"הלוואי שהיה לי האומץ שלך"
"הייתי רוצה להגיב אבל חושש שיראו"
"מדהים איך את כותבת אותנטי"
ורגע.. למה לא בעצם? למה לשרית חדד נדרש ארון גדול כל כך, וכמויות של אומץ, כדי לדבר על הקר שלה עם תמר יהלומי? למה בכלל צריך אומץ כדי להחשף? למה החיים הפרטיים שלהן, או שלנו, הם אישיו? למה אנחנו חוששות להיות אנחנו?
למה חשוב מה יגידו השכנים, מה יחשבו החברים,
למה לפעמים, דברים מפחידים כל כך, לוחצים עד כדי כך- שנעביר ביקורת או נתנתק מאהובים- רק כי הם חושבים אחרת, חיים אחרת, שונים מאיתנו?

אחד השיעורים הגדולים ביותר שקיבלתי אני בתהליך של השנים האחרונות, היה ההבנה שהמפות של כל אחד שונות.
ההבנה שלגמרי הגיוני שכל אחת מאיתנו תפרש מצבים שונים, דרך עיניים שונות.
ואם מישהו חושב שונה- אין בזה דבר שילחץ לי אישית.
הבנה קטנה שעושה שינוי ענק, חוסכת כאב, אשמה, שיפוטיות, ואת הצורך בהתנצלות.. וזה לגמרי אחד מהכלים שאני מעבירה הלאה- מתוך הידיעה שלדבר הקטן הזה יש פוטנציאל מעולה למנוע תסכול אצל רבים מאיתנו.

הטלטול הזה של הקיים והמוכר, שאפילו לא באמת תמיד נכון או עובד לנו- מכאיב, מעלה מגננות. מרים אגרופים אל מול האיום, רק שלא יזיזו לא את החיים מהמקום שאליו הורגלנו.
אסתר פרל הזכירה בעבר את השאלה בעניין רכישת מכשיר של אפל- כמה מאיתנו היו רוכשים מכשיר שעובד רק חצי מהפעמים בהם נפעיל אותו.
הרבה מהנורמות עליהן גדלנו עובדות במקרה הטוב למחצית מאיתנו- ועדיין, רובינו נחפש את האחד.ת לכל החיים, נמהר ללבוש לבן ולהחתים כאן כאן וכאן, עד שהמוות יפריד בינינו-
למרות שבפועל נעשה את המוות זה לזה עד שהסכם גירושין מתסכל יפריד בינינו.
אז..
למה להמשיך?
למה לחשוש מאופציות אחרות?
אם נראה שיש קושי אמיתי בקיום קשר זוגי במקביל להקמת משפחה, אם רובינו רואים שלאורך שנים לא סביר לקיים קשר אוהב, כנה ומספק הכולל בתוכו גם הורות ומשפחה וגם מיניות ורומנטיקה-
למה לא 'לשחרר' למי שבוחר בכך, את האופציה לבדוק דרך אחרת?
למה זה כואב עד כדי ביקורת על הבחירה לזוז מהנורמה? עד כדי התרחקות?

עד כדי כך שהחשש שיתרחקו מאיתנו, שיעבירו עלינו ביקורת-
משתק.
פשוט משתק את היכולת שלנו לחיות באמת. לדבר את הכמיהות שלנו, את החשקים, את הצרכים, את האהבות שלנו..
עד כדי כך
שרבים יימנעו מלהגיב על פוסטים כמו זה,
ויכתבו בפרטי, או יקפצו לדבר איתנו בשקט,
הרחק מעיני הציבור הביקורתי,
זה שמכאיב כשמישהו מעז לבחור בעצמו

בתמונה:
תמר יהלומי (צילום צילום עצמי, מתוך עמוד האינסטגרם @tamaryahalomy)