שמחת תורה- חגיגות יציאה מהארון

ארונות
זה קטע, שמצד אחד יש לנו חגים שבהם הוצאת ספר תורה מהארון היא יום חג, שמחת תורה, אושר גדול. מנהג שכולו עוסק בחגיגות ושמחה,
ומצד שני- אדם שרוצה לצאת מארון מסוג אחר, חייב לשמור על פרופיל נמוך, להצניע, להשאר על דרך הישר כדי לא לטלטל, לא לנפץ פרדיגמות ומנהגים של אנשים אחרים. לא ליצור כאוס.
וברשותכם, כמה מילים על זה.
כאוס
או, למה דווקא אמונוגמיה מחזירה את השליטה אלינו.
יש משהו בדרך המוסללת, ההטרונורמטיבית, בהישארות בדפוסים המוכרים והנוחים, שמאפשר באופן מסוים התמסרות, איבוד שליטה פנימית.
מצופה ממני להתחתן ולחיות עם אחד, לעבוד בעבודה של גודלים, עם 2.5 ילדים וכלב, כל עוד אלך בדרך הזאת לא אתקל בקשיים, לא אחווה קונפליקטים רגשיים מטלטלים, אתמסר לדרך- והיא תיקח אותי לאן שתיקח.
אמונוגמיה, על פניו- הרבה יותר כאוטית.
אין מתווה, אין נכון או לא נכון, אסור או מותר. כל כך הרבה אפשרויות לבחירה – במקום ה-הוא+היא לנצח, יש הוא+ היא והיא, או היא והוא והוא, והן, וכן היררכי או לא, וכן לחיות יחד ועם מי, וכן התנסויות וכמה, ומי אני בכלל? למצוא את עצמי מחדש, לסלול דרך חדשה- שגם היא עשויה להשתנות, בין אם בגלל שאמצא עוד אופציה חדשה, או כי מי שיצטרף אלי לדרך הזאת, יביא איתו התנהלות שונה משלי.
האמונוגמיה המבולגנת הזאת לכאורה, מפגישה אותנו עם המון קונפליקטים פנימיים- בהם פחות נתקלנו- או בכלל לא- במונוגמיה.
כל כניסה של דמות חדשה בנוסף לקיימות, מוסיפה רובד חדש של התמודדויות.
פתאום נוצרים סרטים בראש, קולות שמחייבים אותנו להתעסק במי אני, מה אני שווה, האם וכמה רוצים אותי- כיוצאים עם אחרת.. מה זה אומר עלי, כשהוא יוצא עם אחרת. כל התנסות חדשה שלו מביאה איתה בחינה מחדש של המקום שלי בחיים שלו, מציאות חדשה. שוב מחשבות וסרטים ורגשות..
ולכאן נכנסת שליטה מסוג חדש.
פה, המקום שאנחנו יכולים לבחור- מתוך הכאוס- לעשות סדר.
לבחון את הקולות בראש, לנהל אותם. לשנות את הסרט, ולנהל את הרגש מתוך כך.
אם האוטומט יהיה- הוא יוצא איתה= הוא לא איתי= הוא בוחר בה= קנאה= כאב,
זה המקום לקחת שליטה על הסרט, ולהתאים אותו למציאות אחרת שאותה אנחנו בוחרים לחיות.
שינוי סרט= שליטה=
הוא יוצא איתה= זה זמן שלו= לא משליך עלי+ אני אוהבת אותו+ רוצה שיהיה לו טוב= פרגון.
יש משהו בויתור על הדרך המוסללת, על הנורמה, על השליטה לכאורה (שהיא בפועל חיצונית- שליטה מתוך התנהלות שנגזרת ממוסכמות חברתיות) , שמאלצת אותנו לקחת שליטה אלינו.
להתנהל אחרת
לצמוח

ואז, בעצם כאוס- מאפשר שליטה
אני אישית- באורות מהדרך הזאת.
וכיום, בעזרת הכלים שברשותי והנסיון מול תהליכים בכלל ובעולם האמונוגמי בפרט, אני מסייעת לזוגות ויחידים, לבחור להחזיר את השיח הפנימי לשליטה שלהםן, לנהל את הסיפור, ואת הרגש. ולצמוח.