הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי. אני משתגעת מזה.
כבר 3 שנים ביחד ואני לא זוכרת אם אי פעם שמעתי אותו אומר לי 'אני אוהב אותך'
מה הקטע שלו?!
העיקר מסתובב פה ורודף אחרי בצעקות Oute alofa ia oe.
הריב על הכלים בכיור, הוא לא על הכלים. גם הריב על השעה שחזרת הביתה, הוא לא באמת רק על השעה.
גם הריב על העיסוק הבלתי פוסק בטלפון , הוא לא על הטלפון.
אגב גם הויכוח 'החמין של מי יותר טעים' הוא לא באמת- ואפילו קצת מיותר, כי ברור ששלי.
אם היינו מוספים כתוביות, תרגום מתחת לכל ריב, היינו רואים שמה שנאמר שם בעצם מתחת למילים, הוא 'אני לא בטוח שאני רצוי', או 'אני מנסה להבין אם אני בטוחה', או 'בבקשה תגיד שאכפת לך ממני'.
העניין הוא שבמערכות יחסים מונוגמיות, לא תמיד זה קריטי, כי זוגיות מונוגמית לא פעם לוקחת בחשבון שזה אתה+אני לנצח, ולא משנה מה יקרה- אנחנו כאן. ביחד. גם אם כרגע אנחנו ברוגז, גם אם מתעלמים אחד מהשניה שבועיים, זה יעבור והחיים ימשיכו. ביחד.
אז לא חופרים בזה יותר מדי, וזה משתלב נהדר עם ההתנהלות התקשורתית, שפועלת לרוב בעיקר על פני השטח ולא נכנסת פנימה לעומק. כלומר, אם נשים כאן כתוביות לתירגום- מדברים פחות.
כי פשוט אין צורך ביותר ממה שקיים.
ביחסים שאינם מונוגמיים, הנושאים הנפיצים עולים בתדירות גבוהה יותר, ובאופן ישיר יותר, על נושאים כואבים יותר. המקום שלנו בקשר, הרגש אלינו, העתיד המשותף – כל אלה הם לא נתון מובן מאליו. שאלות/ טענות/ מריבות על 'למה היית בדייט איתה יותר שעות', 'למה לא כתבת/ ענית לי כשהיית שם?', וגם הריב על על השעה שחזרת הביתה- אולי נשמעים מבחוץ כמו שיחה על לוגיסטיקה, אבל בפועל זאת שיחה עם כתוביות ענקיות וזוהרות של 'האם אני חשוב/ה לך? 'האם את עדיין רוצה אותי', 'האם אנחנו עדיין כאן ביחד'.
ולא משנה כמה נסביר למה לא ענינו, למה היינו יותר שעות, למה חזרנו בשעה אחרת הביתה, וכמה הפקקים אשמים- המצב לא ישתפר.
כי זאת לא באמת התשובה הנכונה
כי לא זאת היתה השאלה.
ואם היינו מבינים את הכתוביות, היינו יודעים מה לענות שיקרב, ולא יצור עוד פער.
ואם הייתי מבינה סמואית, הייתי יודעת שכשהוא רודף אחרי וצועק Oute alofa ia oe, הוא אומר שהוא אוהב אותי.
וזה הנושא שמידד ואני דיברנו עליו הפעם- פערי שפה.
זוג שמורכב משני אנשים שמדברים שפות שונות, ולא מצליחים להבין זה את זה, לא כי מישהו מהם 'לא בסדר', אלא כי (לצורך ההדגמה) אחד למד אינדונזית ואחד למד קזחית ואלה פשוט שפות שונות.
צד אחד שואל 'איך היה לך אתמול' ומקבל מענה פרקטי- 'ישבתי בשולחן משמאל, שתיתי מיץ פטל, חזרתי בשעה 8' ומרגיש שמסתירים ממנו מידע, נעלב, כועס, מאבד אמון, מתרחק- רק כי השפה שלו היא בכלל רגשות, וכשהוא שואל איך היה אתמול, הכתוביות יהיו 'איך הרגשת?' ולא 'באיזו זוית ישבת ואיזה צבע היה המיץ'.
והנה -מצאנו מתכון סופר מהיר לפערים וריחוק.
הבדלי שפות יוצרים תחושה של הסתרה גם כשלמעשה שני הצדדים דיברו בכנות- אבל פשוט בשפות שונות.
במצב כזה מה שיפתור את הפער לא יהיה "לדבר יותר', כי זה לא שאם נדבר עוד חצי שעה ביום אני אתחיל להבין קזחית (אולי מישהו יכול, לא שופטת), אלא – לדבר אחרת.
להבין את השפה, לשאול 'מה אתה רוצה לדעת', 'על איזה חלק אתה שואל', 'מה בא לך שאספר', או פשוט- 'מה מעניין אותך לדעת- מה שעשיתי? מה שחשבתי? מה שהרגשתי?'
להתחיל להתקרב, להבין יותר, וליצור מרחב של שפה משותפת.
'מהות התקשורת בתגובה המתקבלת' זאת עוד הנחת יסוד NLPיסטית חכמה: אם השיחה נתקעת, משהו באופן העברת המידע לא עבר כמו שרצינו.
שווה לבדוק
פרק 17- הריב הוא לא על הכלים בכיור
בספוטיפיי
מוזמנים 
קרןאור & מידד
אל עצמי • פודקאסט • על מערכות יחסים עם עצמינו ועם אחרים
