רוב השיח על אמונוגמיה, עוסק ב*פתיחת* מערכת יחסים ממונוגמיה. השיח מדבר לרוב על קדושת הנישואין, על הזוגיות כערך עליון, על 'קודם כל הבית', קודם כל

יש לפעמים מצבים בחיים, בהם אנחנו הולכים בדרך מסויימת- ומוצאים את עצמינו מול קיר. הקיר ממש באמצע הדרך ואנחנו צריכים להתקדם. הפתרון? ללכת דרך הקיר!

שאלו אותי השבוע על תהליכי למידה. לצורך העניין- פתיחת מערכת יחסים ממונוגמיה, לאמונוגמיה, מה משתנה שם. מה לומדים, איפה אני בדרך שלי בתחום בימים אלה,

כעס. נקודות רגישות שנלחצות ומתפוצצות בנו. זה מרגיז, זה מתיש, זה מרחיק. אבל בלתי נשלט. נכון? ואולי בעצם יש דרך אחרת? מישהו אמר משהו, העליב,

החלטתי! 'אני לא רוצה כזה יותר' 'ככה לא טוב לי' 'אני לא רוצה יותר לעבוד פה' 'הזוגיות הזאת לא טובה עבורי' 'לא טוב לי לריב